במהדורה המרכזית של עורץ 13 ששודר במוצאי יום כיפור, 2018, שודר הכתבה: קרב נגד השעון: כך נולד המסע למציאת צעיר שטבע בגואה מאת מיה איידן -לכתבה
ב-25.4.2018 נודעה לנו הטרגדיה, שהאור של משפחתנו – חיים – הילד השביעי מתוך שמונה, טבע בים הערבי בזמן שטייל בגואה שבהודו. ארבעה ימים טרופים לאחר-מכן, נטמן חיים בכפר עציון ישראל, ומצאנו את עצמנו מבטיחים לחיים הבטחה שהייתה נראית לא הגיונית כמה ימים קודם לכן.) המשך למטה...(
מיוצר ע”י הצלם והמפיק אורן רוזנפלד שצילם את האירועים תוך כדי התרחשות
הבטחתנו היתה: "אנחנו נבנה על שמך מרכז קהילתי, בית חב"ד[1], מקום שבו יהודים שמטיילים ברחבי לעולם יוכלו לשהות בו ולהרגיש בבית"
ההבטחה היתה פה אחד, ללא עוררין, ללא ספקות באם הדבר אפשרי או לא. ידענו שאין דרך אחרת, שזאת הדרך היחידה לגרום לעולם הזה – ללא חיים שלנו – להיות הגיוני.
רובנו, מלבד שני אחים שגרים בישראל, היינו רחוקים 13,000 ק"מ מחיים כאשר גילינו מה קרה. מובן שיצרנו קשר גם עם השגרירות האמריקאית בהודו וגם עם השגרירות הישראלית שם, אבל אפילו לפני השיחות האלה, פנינו לחב"ד. היינו זקוקים למישהו שיכולנו לבטוח בו שימצא את חיים, שיזהה אותו ושישהה לצידו עד שנביאו לקבורה. וחב"ד הייתה האופציה ההגיונית ביותר. מרו לנו שזאת תקופה שאין בה תיירים ולכן בית חב"ד פועל במתכונת מצומצמת, ולא זו בלבד אלא שלא היה קיים כלל בית חב"ד באזור המסוים ההוא של גואה. אבל לא עבר זמן רב, ומהר מאוד קישרו אותנו עם הרב שמחה ק. שליח חב"ד מארה"ב, שהגיע לגואה ימים ספורים קודם-לכן, למטרה אחרת לחלוטין.
חיים אהב לטייל, הוא אהב לחקור את היופי של העולם, לפגוש אנשים חדשים וליהנות מחווית חדשות. הפעם הוא בחר בהודו. הוא בילה את הימים האחרונים שלו בגואה, הידועה כ"גן-עדן" ההודי – יעד תיירותי פופולרי, במיוחד בקרב ישראלים. בעמוד האחרון של הדרכון שלו, עמוד מספר 29, ניתן לראות את חותמות הכניסה להודו; 28 העמודים הנותרים היו מלאים באישורי כניסה ובחותמות מרחבי העולם, כל אלה מתעדים את החוויות שחווה ואת הקשרים שקשר – הוא הספיק הרבה יותר מבחורים אחרים בני גילו.
אילו נפגשו, היה חיים מפתח עם שמחה שיחה נעימה, משועשעת ואישית. חיים היה מגלה מיד ששמחה הגיע לגואה על מנת למצוא את המקום המושלם להקמה של בית חב"ד, דבר שהיה בו צורך רב, וליצור סרט תיעודי על מנת לגייס את הכספים הנחוצים. למעלה ממאה אלף מטיילים יהודים עוברים בגואה כל שנה ומחפשים תמיד בית-חב"ד באזור, חיים היה מספר על המטרה של שמחה לכל מי שהיה פוגש ומנסה לגייס את כל מי שיכול לעזור.
אנחנו יודעים על זה כי זה היה חיים – אחד שעוזר וקושר קשרים; הוא ראה את הטוב באנשים, את היופי בעולם ואת ההומור בכל סיטואציה, בכל מקום שהיה. הוא ידע להקשיב לאנשים, להקשיב באמת לסיפורים שלהם ולהביע הזדהות עם הדעות שלהם; הוא יצר קשרים אישיים עם כולם ולרגע לא שפט אחרים על-פי הדת שלהם, האמונות או העבר שלהם.
כאשר הבטחנו לעזור לבנות מרכז קהילתי יהודי בגואה, לא דיברנו רק על המבנה עצמו, ההבטחה שלנו לחיים היתה שנְשַׁמֵּר את הדבר שהגדיר אותו יותר מכול: יצירת מרחב שבו אנשים יכולים להרגיש בטוחים, מרחב שבו ההבדלים מצטמצים, נוצרים קשרים חדשים וחברויות חדשות, מרחב שבו מטיילים מכל העולם יכולים להתמקם ולהירגע במהלך המסע שלהם.
מסיבות שלעולם לא נצליח להבין, חיים כנראה לא היה אמור לשוב אלינו מגואה. נותרנו עם זכרונות, עם החיוך המדבק שלו, החום הכן שלו. נותרנו עם האמונה, שחיים היה רוצה שנפעל כדי לוודא שהשפעתו החיובית על העולם לא נעצרת.
לכן הבטחנו להקים בית על שמו, בדיוק במקום שבו הוא הותיר אותנו – בית של חיים, "בית חיים" – בית שבו תימשך המורשת הטהורה של חיים, וזכרונו יהיה יותר מ"לברכה".
[1] תנועת חב"ד מספקת מענה יהודי ברחבי העולם; בכל מדינה כמעט יש בית חב"ד שהוא מרכז קהילתי שמספק חינוך וסיוע לקהילה המקומית, ללא קשר לרמת ההקפדה הדתית של כל אדם או למעורבות הקהילתית שלו.
ראש הממשלה בנימין נתניהו כתב פוסט בעמוד הפייסבוק שלו עודות חיים, שהיה חבר טוב של בנו יאיר נתניהו.
!תעזרו לנו לבנות את "בית חיים" - תרמו היום